<h1>בה"ג הלכ' ברכות</h1>
<h2>דף לה.</h2>
ארוזא, בין בשליה בשולי ובין אפייה לחם בתחילה בורא פרי האדמה ולבסוף בורא נפשות רבות, מאי טעמא, לאו מין דגן הוא, וכן דוחן. ואע"ג דפליג רבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא, לית הלכתא כוותיה, דאמרינן לעניין מצה (קי"ד:) מאי שני תבשילין אמר רב הונא סילקא וארוזא אמר רב אשי ש"מ לית דחש לה לדר' יוחנן בן נורי, ואית דאמרי ארוזא כייס מיניה בורא פרי האדמה אקימחיה שהכל בשליה או אפייה לחמא בורא מיני מזונות, אבל המוציא לא דלית דחש לה לדר' יוחנן בן נורי, ומקשינן אי הכי בורא מיני מזונות לא ליבריך, משום דהוה ליה מעשה קדירה ותני (ברכות לז.) על מעשה קדירה בתחלה מברך בורא מיני מזונות ולבסוף מברך ברכה אחת מעין שלש, וכי תימא קא הויא תיובתא דרב ושמואל דאמרי תרויהו כל שהוא מחמשת המינין בתחלה מברך בורא מיני מזונות, ההיא תיובתא דאצרכתא, תתעקר אצרכתא ותיובתא כדקיימא קיימא, מתנייאתא לא ליתעקרן, ודרב ושמואל נמי איתה, הילכך אורז כד מבשל או אפי מברך עליה בורא מיני מזונות ולבסוף בורא נפשות רבות כדקא מתרצינן בברייתא תני גבי אורז ולבסוף ולא כלום דלא מחמשת המינין הוא, ומאי לא כלום, לאפוקה ברכה אחת מעין שלש אלא מבורא נפשות לא נפיק. דוחן בתחלה בורא פרי האדמה ולבסוף בורא נפשות רבות. כיסאני בורא פרי האדמה לבסוף בורא נפשות רבות.
<h2>דף לז.</h2>
ולחמא דטפקא וכל מעשה אילפס, היכא דהרתיח ולבסוף הדביק כגון דארתחיה לטפקא או לטנגידא ובתר כן אפה בהון לחמא דברי הכל כתנור דמי וחייב בחלה ומברך עליה המוציא. הדביק ולבסוף הרתיח רבי שמעון בן לקיש אמר פטור מן החלה וכיון דפטור מן החלה לא מברך עליה המוציא, ר' יוחנן אמר חייב בחלה והילכך מברך עליה המוציא לחם, גמרא בפרק כל שעה והלכה כרבי יוחנן.
<h2>דף מו.</h2>
[ברכות ט"ו ע"א] אמר ליה רבי אבא לרב נחמן חזי מר האי מרבנן דאתא ממערבא ואמר מי שאין לו מים ליטול ידיו יקנח ידיו בעפר ובצרור ובקיסמית, אמר ליה שפיר קאמר מי כתב ארחץ במים כפי בנקיון כתב, במידי דמנקי. רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן קרית שמע אלא יקנח בעפר ויקרא קרית שמע בעונתה, אבל לתפלה בעי אהדורי דתפלה רחמי וכל אימת דבעי מצלי לה.
אמר ר' אבהו אר"ש בן לקיש לגבל ולתפלה ולנטילת ידים ארבע מילין. א"ר יוסי בר' חנינא לא אמרן אלא לפניו אבל לאחריו אפילו מיל אינו חוזר, אמר רב אחא בר יעקב ומינה מיל הוא דאינו חוזר הא פחות ממיל חוזר.
<h2>דף נו.</h2>
הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא רבי יוסי אומר לא יצא, מאי טעמא דרבי יוסי, (שמות טו, כו) והאזנת למצותיו כתב. קרא ולא דקדק באותיותיה רבי יוסי אומר יצא, רבי יהודה אומר לא יצא. אמר רבי טאבי אמר רבי יאשיה (ברכות טו:) הלכה כדברי שניהם להקל. תאני רב עובדיה קמיה דרבא ולמדתם שיהא לימודה תם ולא ליגמגם מיליה. (פסחים נו.) וכד מאטי היום לשתוק ולימא על לבבך כדי ליתן ריוח בין הדבקים. (ברכות טו.) עני רבא בתריה כגון בכל לבבך, על לבבך, בכל לבבכם, על לבבכם, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, הכנף פתיל, אתכם מארץ. אמר רבי חמא בר חנינא כל הקורא קרית שמע באותיותיה ומדקדק בה אפילו נתחייב דינה של גיהנם מצננין לו גיהנם, שנאמר (תהלים סח, טו) בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון אל תהי קורא בפרש אלא בפרש אל תהי קורא בצלמון אלא בצלמות.
<h2>דף קא:</h2>
מי שאכל ושכח ולא בירך ונפק לאורחא או לשוקא בית שמאי אומרים יחזור למקומו ויברך, ובית הלל אומרים יברך במקום שנזכר, והלכה כבית שמאי, ואפילו בית הלל לא קא מיפלגי אלא בשכח אבל במזיד יחזור למקומו ויברך, ומאן דעביד בשכח כבית שמאי תבוא עליו ברכה משום דהלכתין כבית שמאי, דהנהו תרי תלמידי חד עבד בשוגג כבית שמאי ואשכח ארנקא וחד עבד במזיד כבית הלל ואכליה אריא. רבה בר בר חנה הוה קא אזיל בשיארתא כרך ריפתא אשתלי ולא בריך, אמר להו עכיבו לי דאנשאי יונה דדהבא, הדר לדוכתיה בריך, אשכח יונה דדהבא.
<h2>דף קג:</h2>
והיכא דאכלו וגמרו סעודתיהו וסליקו תכא ומשו להו מים אחרונים אסיר להו למיכל מידי עד דמברכין ברכת המזון, דאמר רב חייא בר אשי אמר רב (כאן וירושלמי פ"א) שלש תכיפות הן, תכף לסמיכה שחיטה דכתב (ויקרא א, ד) וסמך ושחט, תכף לגאולה תפלה שנאמר (תהלים יט, טו) ה' צורי וגואלי וכתיב (שם כ, ב) יענך ה' ביום צרה, תכף לנטילת ידים ברכה שנאמר (שם קלד, ב) שאו ידיהם קדש וברכו את ה'. [פסק] ואי בעי למשתא מיא או למטעם מידי בתר דמאשי ידיה, מברך ושתי והדר מברך ברכת המזון. וכיון דאמרי הבו ליבריך אתסר ליה חמרא עד בתר ברכת המזון.
והיכא דכרך ריפתא וסליקו תכא מקמיה ועדאן לא מברך להו ברכת המזון וקריבו ליה מידי למיכל, אסיר ליה למיכל מיניה, דרב פפא איקלע לבי רב הונא בריה דרב נתן, בתר דגמור סעודתיהו אייתו להו מידי, שקל רב פפא אכל, אמרו ליה לא סבר לה מר להא דתניא גבי תענית יחיד עד מתי אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר דברי רבי, ר' אלעזר ברבי שמעון אומר עד קרית הגבר, ואמר רבה לא שנו אלא שלא גמר אבל גמר אינו אוכל, אלמא כיון דגמרא ליה סעודתיה איתסר ליה באכילה הכא נמי כיון דגמרא לה סעודתין איתסר לן באכילה, אמר להו סילק איתמר. והני מילי דלא סמכי אפתורא, אבל היכא דסמכי אפתורא דבעל הבית וקא משדר להו מנות לכל חד וחד, אף על גב דסליקו תכא מקמייהו הדר אכלי, דרבא ורבי זירא איקלעו לבי ריש גלותא, בתר דסליקו תכא מקמיהו שדר להו ריש גלותא מידי אחרינא, יתיב רבא וקאכיל, אמר ליה רבי זירא לא סבר לה מר סילק אסור לוכל, אמר ליה אנן אתכא דבי ריש גלותא קא סמכינן. והני מילי היכא דלאו משו מים אחרונים אבל משו להו מים אחרונים אסיר להו למיכל עד דמברכין, דאמר רב אשי הרגיל בשמן שמן מעכבו, ואמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא אמרינן משחא מעכב לן, ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאמר רב חייא בר אשי אמר רב שלש תכיפות וכו', ואף על גב דאיכא מישחא אינהו איתסר להו למיכל ומשחא לא מעכיב להו. ואי בעי למישתי או למיטעם מידי בתר דמשי ידיה מברך ושאתי והדר מברך ברכת המזון.
בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון מקמי ברכת המזון, אבל כוס ברכת המזון בעי ברכה. ברך על היין שבתוך המזון לא פטר יין שלאחר המזון, משום דזה לשרות וזה לשתות. אמר רבה בר מארי א"ר יהושע בן לוי לא שנו אלא בשבתות ובימים טובים ובשעת הקזת דם ובשעת יציאתו מבית המרחץ הואיל ואדם קובע סעודתו על היין, אבל בשאר ימות השנה דלא קבע על חמרא מברך וחוזר ומברך. רבה בר מרי איקלע לבי רבה בריך על כסא קמא ועל כסא דברכתא א"ל יישר וכן א"ר יהושע בן לוי. רבי יצחק בר יוסף איקלע לבי אביי בריך על כל כסא וכסא, א"ל מתניתא במאי מוקים לה מר, א"ל נמלך אנא כל כסא דעתאי למיקם.
<h2>דף קד:</h2>
ת"ר כל הברכות כולן פותח בהן בברוך וחותם בהן בברוך, חוץ מברכת הפירות וברכת המצות וברכה הסמוכה לחבירתה וברכה אחרונה שבקרית שמע, יש מהן פותח בהן בברוך ואין חותם בהן בברוך יש מהן שחותם בהן בברוך ואין פותח בהן בברוך. וצריך לאדכורי שם ומלכות בכל ברכה וברכה, דאמר רב (ברכות מ':) כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה, ורבי יוחנן אמר כל ברכה שאין בה מלכות שמים אינה ברכה, ואע"ג דאמר אביי כוותיה דרב מסתברא דתניא לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי לא שכחתי מלברכך ומלהזכיר שמך, רבי יוחנן מתרץ הכי מלהזכיר שמך ומלכותך עליו. ודווקא ברכת פירות וברכת מצות דצריכן מלכות אבל דתפלה לית בהו מלכות, ודקרית שמע ודברכת המזון ראשונה אית בה מלכות אחרונות לית בה מלכות.
<h2>דף קז.</h2>
קיימא לן המברך צריך שיטעום, מגמרא דבכל מערבין דאמרינן (עירובין מ':) מהו לומר זמן בראש השנה ויום הכיפורים, ופשטינן תן חלק לשבעה וגם לשמונה אילו שבעת ימי הפסח וגם לשמונה אילו שמונת ימי החג כשהוא אומר וגם לרבות עצרת וראש השנה ויום הכיפורים, ואמרינן תינח ראש השנה דאמר זמן על כוס דקדוש ושתי ליה, ביום הכיפורים מאי איכא למימר, אי מברך עליה ומנח ליה, המברך צריך שיטעום, ואי דטעים ליה, כיון דקדשיה ליום הכיפורים קבליה עליה ואסיר ליה למיטעם, ואי דיהיב ליה לינוקא לית הילכתא כרב אחא בר יעקב דילמא אתי ינוקא למיסרך ואמר הוה מקדשינן ביום הכיפורים, טעמא דדילמא אתי למיסרך, הא לאו הכי הוה יהבינא ליה לינוקא, ואע"ג דמאן דקא מברך לא טעם מידי, ש"מ כל היכא דטעמין ליה אחריני כמה דטעים מברך דמי.
<h2>דף קיד:</h2>
ארוזא, בין בשליה בשולי ובין אפייה לחם בתחילה בורא פרי האדמה ולבסוף בורא נפשות רבות, מאי טעמא, לאו מין דגן הוא, וכן דוחן. ואע"ג דפליג רבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא, לית הלכתא כוותיה, דאמרינן לעניין מצה (קי"ד:) מאי שני תבשילין אמר רב הונא סילקא וארוזא אמר רב אשי ש"מ לית דחש לה לדר' יוחנן בן נורי, ואית דאמרי ארוזא כייס מיניה בורא פרי האדמה אקימחיה שהכל בשליה או אפייה לחמא בורא מיני מזונות, אבל המוציא לא דלית דחש לה לדר' יוחנן בן נורי, ומקשינן אי הכי בורא מיני מזונות לא ליבריך, משום דהוה ליה מעשה קדירה ותני (ברכות ל"ז.) על מעשה קדירה בתחלה מברך בורא מיני מזונות ולבסוף מברך ברכה אחת מעין שלש, וכי תימא קא הויא תיובתא דרב ושמואל דאמרי תרויהו כל שהוא מחמשת המינין בתחלה מברך בורא מיני מזונות, ההיא תיובתא דאצרכתא, תתעקר אצרכתא ותיובתא כדקיימא קיימא, מתנייאתא לא ליתעקרן, ודרב ושמואל נמי איתה, הילכך אורז כד מבשל או אפי מברך עליה בורא מיני מזונות ולבסוף בורא נפשות רבות כדקא מתרצינן בברייתא תני גבי אורז ולבסוף ולא כלום דלא מחמשת המינין הוא, ומאי לא כלום, לאפוקה ברכה אחת מעין שלש אלא מבורא נפשות לא נפיק. דוחן בתחלה בורא פרי האדמה ולבסוף בורא נפשות רבות. כיסאני בורא פרי האדמה לבסוף בורא נפשות רבות.
<h2>דף קטו.</h2>
וכי אמרינן דפירי לא בעי נטילת ידים הני מילי יבישי, אבל פירי דטיבוליהו במשקין הוא כגון סויקא ושתיתא צריך נטילת ידים, דאמר רבי אלעזר א"ר אושעיא כל שטיבולו במשקין צריך נטילת ידים.
